אגרא דכלה
ויהי בעת ההוא וירד יהודה וכו' ויט עד איש עדלמי כו' (בראשית לח א). לא ידעתי הצורך בזה להודיענו שנטה עד איש עדלמ"י. והנראה דהנה ודאי כל מעשיהם בכוונת רוח קדשם, והנה כאשר הורידוהו אחיו מגדלותו נטה עד איש עדלמ"י, כי צפה ברוח קדשו שגם דוד אשר יצא ממנו כאשר ברח מפני שאול וימלט אל מערת עדל"ם (שמואל א' כב א), ושם הצמיח ראשית ממשלתו כי שם נקבצו אליו כארבע מאות איש ויהי עליהם לשר (שמואל א' כב ב). וזה שמשמיענו גם כן ושמו חירה לשון חירות, אשרך ארץ שמלכך בן חורין (קהלת י יז), איזהו נשיא כל שאין על גביו אלא י"י אלקיו (הוריות י' ע"א), התבונן מ"ש דוד בתהלים (קמ"ב א) משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה, רצ"ל השכיל לדוד בהיותו במערת עדל"ם, מה שנעשה לזקנו יהודה כשהורידוהו מגדולתו בא עד עדל"ם, ושם הצמיח חוטר מלכות, על כן התפלל אז (תהלים קמב ב) קולי אל י"י אזעק וכו', איזהו נשיא כל שאין וכו', (תהלים קמב ג) אשפוך לפניו וכו' דייקא (תהלים קמב ד) בהתעטף עלי רוחי, רצ"ל אזכרה ימים מקדם בעת היות נשמתי בסוד העיטוף, בעת השתדל זקני יהודה להעמידני בקרן מלכות, כמד"א (ישעיה נז טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי, הנה היה במקום הזה עדל"ם, ואתה ידעתה נתיבתי, רצ"ל אמר להש"י אתה ידעת נתיבתי, למה הלכתי בנתיב הזה דייקא למקום הזה, להיות המקום הזה מלומד בניסים לזקני יהודא, על כן באורח זו אהלך, הבן הדבר: